נדודי למידה, תערוכה קבוצתית, הגלריה לאמנות בבית הספר לאמנות וחברה מוסררה, ירושלים.
אוצרים: איילת השחר כהן ואבי סבג-שרביט. 16.08.24- 10.10.24

האמנים המשתתפים: רלי ואבנר אברהמי, גסטון צבי איצקוביץ', מיכל חלבין, איליה יפימוביץ, רונה יפמן, יעקב ישראל, רון עמיר, נורית ירדן, רונית פורת, קיקי קרן הוס. 
 
תפיסת הצילום כפרקטיקה הומנית, חברתית, המאפשרת התבוננות עמוקה באנשים, בחייהם ובמרקמם השברירי מצויה בבסיס הפרויקט נדודי למידה. גופי העבודות, שיצרו הצלמות.ים, מרכיבים דיוקן אנושי של ארעיות, של פליטּוּת פנימית ושל היעדר ביטחון; של קיום בין זמנים ובין מקומות. זהו דיוקן, המתהווה במערכות חינוך של יחידים ושל קהילות בשעת מלחמה— למידה במרחבים חלופיים, שהם ההפך מן הביתי, הבטוח והמוכר. בעת שבה המושג הנפשי של האל־ביתי הופך למציאות מתמשכת עבור אוכלוסיות שלמות, הצילום הוא שנשלח ללכוד את מצב הביניים בתווך שבין התרשמות אישית לבין מסע תיעודי, בין חשיפה חוקרת לבין ״היות עם הדברים״. נדודי למידה היא חשיבה על צילום יזום כמהלך אמנותי רחב, המהווה פעולה חברתית משמעותית ברגע מכריע — אפשרות לראיית פני המציאות והבנתה מתוך מבט ובחירה של הצלמות.ים עצמן.ם, כחלק מן הזמן ומן המקום. בית הספר מוסררה, בשיתוף עם קרן טראמפ, הזמין תשעה צלמים וצלמות ואמנית סאונד אחת לתעד את מרכזי הלמידה החדשים, שנוצרו כחלופות לבתי ספר באזורים שפונו על ידי מדינת ישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. מרכזים אלה, שחלקם הוקמו על ידי משרד החינוך ואחרים הם פרי יוזמות פרטיות ומקומיות, כינסו לתוכם קהילות של תלמידות.ים ושל מורות.ים מאזורים שונים בארץ מתוך חתירה עיקשת ליצור שגרה במציאות מתמשכת של טראומה ושל מלחמה, במצבים של מחסור בפתרונות ארגוניים ברמת המדינה. העבודות נוצרו בין החודשים דצמבר 2023 ופברואר ,2024 וגם כעת הן מוצגות במציאות של מלחמה, של פינוי מהבית וחיים שבריריים של עשרות אלפי אנשים. אחדים מהאמנים בחרו להציב במרכז התצלומים את הילדים והמתבגרים, את מוריהם ומשפחותיהם מתוך הסכמה וכחלק מדיאלוג מתמשך עמהם. אחרים בחרו להתמקד בחללים שהוסבו לכיתות לימוד כגון: מקלטים, אולמות כנסים, מבואות של בתי מלון, כשהם מרוקנים מאנשים, ומפגישים בתוכם את שימושם המקורי עם הפעילות החינוכית הארעית. במוקד עבודותיהם של האמניות.ים מצוי הצילום כפעולת חליפין בין מושאו לבין הצופה ובין המצולמים לבין המצלמה — פעולה השתתפותית של אחריות אזרחית וציבורית. זהו צילום ככלי הומניסטי, חברתי, המאפשר לנו לראות את העולם מבעד לעיניהם של אחרים, כלי המעודד חמלה ומודעות תוך בחינת תפקיד הצלמים.ות בעיצוב נרטיבים, המדגישים אנושיות משותפת ומעוררים לפעולה.
......................................

נורית ירדן מצלמת בגני הילדים, הממוקמים בחללים אלטרנטיביים של בתי מלון ובמקלט, בזמנים שהילדים אינם נמצאים בהם. תצלומיה מבליטים את הזרות ואת אי־ההלימה בין המשחקים ורהיטי הגן הילדותיים לבין החללים בעלי האסתטיקה המיושנת והמוזנחת.

הקהילות המשתתפות◂
קריית שמונה • מטולה • שלומי • מועצה אזורית הגליל העליון – קיבוץ דן, קיבוץ דפנה, קיבוץ כפר גלעדי • מועצה אזורית מטה אשר: ערב אל ערמשה, לימן • מועצה אזורית מעלה יוסף • ישובים בגליל העליון ובגליל המערבי • שדרות • אשקלון • מועצה אזורית אשכול: קיבוץ כפר עזה, קיבוץ כיסופים, קיבוץ מגן, קיבוץ יבול, קיבוץ בארי, קיבוץ חולית • מועצה אזורית שער הנגב: קיבוץ גבים, קיבוץ אור הנר.

אתרי הצילום◂
מלון לייקהאוס כנרת, טבריה • גֵּבִימִזְרָע, קיבוץ מזרע • בית הספר רמות, חיפה • קיבוץ שפיים • מלוןNYX, תל אביב • סולריום, ים המלח • בית הספר החקלאי שיבלי, אום אלג'נם • אברהם הוסטל, תל אביב • מלוןEnjoy, ים המלח • בית הספר משיב הרוח, אולפנית בני עקיבא, תל אביב • בתי ספר באזור הכנרת • מלון יהודה, ירושלים • מלון אוריינט, ירושלים • מכון כרם, ירושלים.
נורית ירדן מצלמת בגני הילדים, הממוקמים בחללים אלטרנטיביים של בתי מלון ובמקלט, בזמנים שהילדים אינם נמצאים בהם. תצלומיה מבליטים את הזרות ואת אי־ההלימה בין המשחקים ורהיטי הגן הילדותיים לבין החללים בעלי האסתטיקה המיושנת והמוזנחת.